<h1>מחזור ויטרי סימנים קנ"ג—קנ"ד</h1>
<h2>דף נג.</h2>
ואסור לו לטעום כלום קודם שיבדיל. ואם שכח וטעם מבדיל. [דאמר רבא הלכתא טעם מבדיל ואם לא הבדיל במוצו"ש מבדילין למחר ויום שני ושלישי כל היום. והוא שלא טעם. דאמרי בני ר' חייא מי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל השבת כולה. ועד כמה. א"ר זירא עד רביעי בשבת. כי הא דיתיב ר' זירא קמיה דרב אסי. ואמרי לה קמיה דר' יוחנן. ויתיב וקא' לגבי גיטין חד יומא ותרי ותלתא בתר שבתא. ארבעה וחמשה ומעלי [יומא] קמיה שבתא אלמ' עד רביעי דקא' ר' זירא עד ולא עד בכלל. והני מילי לאתויי כסא דחמרא וברוכי בורא פרי הגפן והמבדיל. אבל לא על האור. דקיימ' לן אין מברכין על האור אלא במוצאי שבת ובמוצאי יום הכיפורים. משום דהוה אסור לאשתמושי ביה עד השתא. אבל בימים טובים דשרי לאשתמושי ביה בנורא לא צריכינן לברוכי עליה בהבדלה דימי' טובים. והכי שדר רב נטרונאי גאון. יום הכיפורים אעפ"י שחל להיות בחול מברכינן על האור. מפני שאסור להשתמש בו ביום הכיפורים. ולית הילכתא כרב יהודה א' שמואל דא' אין מברכין על האור אלא במוצאי שבתות. הואיל ותחילת ברייתו הוא. אלא כי הא דר' חייא בר אבא. ואיכא דמתני ר' בנימן בר יפת א"ר יוחנן מברכין על האור בין במוצאי שבת בין במוצאי יום הכיפורים. וכן עמא דבר. מיהו משונה יום הכיפורים משבת. דבמוצאי שבת מברכין על האור היוצא מן העצים ומן האבנים ובמוצאי יום הכיפורים אין מברכין אלא על אור (שבשבת) [ששבת]. ומאי ששבת. ששבת ממלאכת (עבודה) [עבירה] וכדתניא עששית שהיתה דולקת והולכת בשבת למוצאי שבת מברכין עליה. ותו אמרי' תני הדא אור היוצא מן העצים ומן האבנים מברכין עליו. [ותני חדא אין מברכין עליו] ומשני לא קשיא כאן במוצאי שבת כאן במוצאי יום הכיפורים. במוצאי שבת מברכין. במוצאי יום הכיפורים אין מברכין. אלא באור ששבת מברכין. ובגמר' דארץ ישראל מתני א"ר לוי במוצאי שבת זימן הקב"ה לאדם הראשון שני רעפים והקיפם זה בזה ויצא אור ובירך עליו בורא מאורי האש: א' שמואל לפיכך מברכין עליה במוצאי שבת שהיא תחילת ברייתו. ורב הונא בשם רבא. ור' אבהו בשם ר' יוחנן אמרי אף במוצאי יום הכיפורים מברכין עליו מפני שכבר שבתה האור כל היום כולו. ולעולם כדקאמ' על אור ששבת. אבל לא על היוצא מן העצים או מן האבנים.
